תא רבייה

מתוך סקסיפדיה

תא רבייה (בלועזית: גמטה, Gamete) הוא תא המיועד לרבייה והמכיל מחצית מכמות ה-DNA שנמצאת בכל תא רגיל אחר. תאי רבייה מצויים אך ורק בייצורים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית).

אצל נקבות נקרא תא הרבייה ביצית, ואילו אצל זכרים נקרא תא הרבייה תא זרע. תאי הרבייה בבעלי חיים, ולעתים גם ביצורים אחרים, מתפתחים ונאגרים באיברים ייחודיים: השחלות אצל הנקבות והאשכים אצל הזכרים.

תהליך הרבייה מתחיל לאחר מפגש בין תא רבייה זכרי ותא רבייה נקבי, מפגש הנקרא הפרייה. היות ובדרך-כלל הנקבה היא הנושאת בגופה את היצור החדש (הצאצא), מתרחשת ההפרייה בתוך גופה, לאחר שתאי הרבייה הזכריים חודרים לגופה בדרכים שונות (כגון הזדווגות בבעלי חיים והאבקה בצמחים בעלי פרחים).

בבני אדם, תאי הזרע קטנים פי מאה מהביציות. תאי הזרע מיוצרים בהמוניהם החל מגיל הבגרות המינית ועד לסוף החיים, ומאגר תאי הזרע של הזכר מתחדש באופן תמידי. הנקבה, לעומת זאת, נולדת כשבשחלותיה כחצי מיליון ביציות, אותן היא תישא כל חייה, ללא יצירה של ביציות חדשות. עם הבגרות המינית מתחילה נדידה חודשית של ביצית בודדת מהשחלה אל הרחם. במידה ואין בנמצא זרע מהזכר אשר יפרה את הביצית היא נפלטת מהגוף, יחד עם מעט רקמות ודם. יציאת הביצית מהשחלה נקראת ביוץ; תהליך נדידת הביצית אל הרחם וההמתנה להפרייה נקרא המחזור החודשי; פליטת הביצית הלא מופרית מהגוף נקראת וסת. במהלך חייה מבייצת האישה כ-400 פעמים. תהליך הביוץ נפסק לקראת גיל המעבר; כשזה קורה מפסיקה האישה להיות פוריה ולא מסוגלת יותר להעמיד צאצאים.

שלל בעיות של אי-פוריות נגרמות כתוצאה מפגמים בתאי הרבייה.